זו אני דמעות אדומות כטל בקר של פנינה מדממת עלי חוף ימים עקרה ממרץ וכח כי נעקר ממני רז העניין שהיה בנפשי לא אצא לחפשי מחיי כי עבד לקיום הייתי מסתהרר וערירי מזרימה נורמלית מהלך תוגות עד גבה גלי שותק ולעיקר הדברים נטלו ממני מי השפיר של ימי ואני מוטל בחורב ימים תחת עץ הדעת